<h1>מעשה הגאונים סימן פ"א</h1>
<h2>דף פח:</h2>
ושאלתי מחמת המשכון. לאה שמישכנה את תכשיטיה אצל ראובן עד זמן וכשבא שמעון בעלה לא היה חפץ לפדות עדיין שאמר לא כי הלואה לוית לאשתי כי אם פשוט' כנגד זהובים דהיינו ריבית, ושהה ראובן שנה או שנתים ורצה לפדותו ובאו לפני גזבר של גוים וצוה הגזבר ליהודים מאחר שבא המעשה לפניו לדונם כמשפט, ודנום יהוד' ואמרו מאחר שנשפט לפניך צוה שמעון ואשתו שיפדו משכונם עד זמן קבוע, ואם יעבר הזמן תן לו רשות למכרו וכן עשה ראובן ומכרו לגוים ולאחר זמן תבע שמעון את משכונו ואמר לראובן הילך ה(י)קרן ומ(ה)ההעלאה נשאל בבית דין, שמא רבית הוא, וענהו ראובן כבר נתפרעתי ממשכונתך על פי היהודים ועל פי גוים לפי שהתריתי בך כמה וכמה ולא חפצת לפדותו כי נתכונתה למצוא בי עלילה וטענה. והשיבוני מה שנתנו לו רשות היהודים על פי וועד גוים, כל מעשה גוים אינו כלום וכל שעושין ישראל בוועד הנזכר אינו ממש ואינו דת ודין, לפי שהדיין צריך לעיין ולהתחמץ. והוא פשע שמכר בלא רשות בעלים ובלא רשות בית דין, אלא חייב שמעון בדיני שמים וצריך לפייסו עד שימחול לו, וישבע המלוה שאין המשכון ברשותו, דחיישינן שמא נתן עיניו בו או העדים בו, והלוה ישבע כמה הי' שוה המשכון ויקבל דמיו.
